יום ראשון 05/12/2021

מהעיניים שלנו

בסיום שבוע בריאות הנפש העולמי נפגשה קבוצת חברי ידע מניסיון הארצית מטעם מערך הידע מניסיון בקבוצת שכולו טוב, לדון בשבוע בריאות הנפש העולמי.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

בסיום שבוע בריאות הנפש העולמי נפגשה קבוצת חברי ידע מניסיון הארצית מטעם מערך הידע מניסיון בקבוצת שכולו טוב לדיון בשבוע בריאות הנפש, השיחה הגיעה למחוזות מעניינים ומרתקים שחרגו הרבה מעבר לו. הגענו לנושאים שלאו דווקא מדברים על הציבור הרחב ויחסו ליום זה, אלא יותר על הנגיעה של אנשים עם מוגבלות נפשית והיחס שלהם לנושא עצמו ולהשלכותיו עליהם. בשיחה חברי הקבוצה דברו מדם לבם וחשפו פרטים ומקרים אישיים מחייהם הפרטיים.

נושא המפגש הוגדר כ”שבוע בריאות הנפש ואני“. זוהי הפעם הראשונה שבה חברי הקבוצה מתייחסים לנושא זה והסיבה היא שברוב ימות השנה יש אזכורים נמוכים לנושא בריאות הנפש במדיה התקשורתית ובשבוע הזה כלל אמצעי התקשורת כמו גם הפוליטיקאים, יתר נבחרי הציבור ומנהיגיו נותנים את הטון ומעמיקים אל תוך “הנפש פנימה”, במטרה ברורה להראות מה נעשה בעבר, כעת ובעתיד למען מתמודדים עם מגבלות נפשיות ובכדי לתת למתמודדים במה לשטוח בה את סיפוריהם כמו גם את התוצאות של פעילותם בשנה זו – לטוב ולרע.

מה זה אומר נפש בשבילכם?

ההקשר הראשון שעלה בקשר לשאלה זו היא שהנפש היא מילה נרדפת להמון מילים כגון ‘נשמה’ ,’לב’ ותודעה’. כמו כן, צץ נושא המטאפיזיות של הנפש- דהיינו ההפרדה שלה מן הגוף וההיבטים הרוחניים והבלתי-גשמים שלה. היו כאלה שטענו שעד היום לא ניתן להסביר את מה שקורה בתוך הסבך של הנפש בשל היותה בלתי-מוחשית ונראית וזאת למרות העובדה שאנחנו חיים בזכות התודעה של הנפש (מודעים לעצמנו). חלק מחברי הקבוצה אף טענו שהנפש היא אמנם מסובכת אך בזכותה אנו רואים את העולם בצורה שבו אנחנו רואים אותו כלומר, כל אחד רואה אותו ממשקפת שונה אך מתמודדים לא מודעים בהכרח להשפעתה על פעולותיהם ומעשיהם. גישה נוספת שלא בהכרח מנוגדת הייתה שאין הבדל כלל בין גוף ונפש והכול זה בכלל עניין של תאים ונוירונים ושאר אלמנטים ביוכימיים וביולוגיים המייצרים את התודעה ואילו אצל המתמודדים מתרחשת מעין ‘תקלה’ בנפש וכתוצאה מכך גם ברובדי התודעה השונים אך מתוך ה’קצר’ בנפש שגורם לעתים לקריסתה בעתות משבר אפשר אחר כך לפרוח ולצמוח יותר לעומק דווקא בזכות אותם הבסיסים והגורמים שמלכתחילה מרכיבים את הנפש מבחינה “רפואית-מדעית” ומהווים בתורם גם סוג של חוזק נפשי והם גם באותו הזמן מקור המשברים (כגון רמות הסרטונין, הדופמין והאנדורפינים במוח לדוגמא) ובנוסף לכך בעזרת סיוע ממקורות חיצוניים (גורמי שיקום, פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכיו”ב’). יכול מאוד להיות שיש כאן תהליך של היזון חוזר- אותם כוחות שחלק מהם מכניסים אנשים למצב נפשי מסוים מסוגלים גם לעזור לו לצאת ממנו.

אחד המשתתפים צירף את שלל המונחים והדימויים שהשתרשו בשיח והצמיח מהם אסכולה או יותר נכון לומר נקודת השקפה שונה לחלוטין וטען שהנפש היא כל כך מורכבת ורבת-שכבות אפשר גם לומר בשלב מסוים שבצמיחה וההבראה ממשבר נפשי אדם מגלה על עצמו דברים חיוביים שלא ידע בעבר, כגון מציאת מקומות שבהם הוא יכול לתרום וליצור דברים יש מאין בכל תחום שהוא ושהדבר אף מביא אותו למצב ההופכי כביכול ממשבר נפשי וקושי-לא מדובר על אושר אלא על כוח רצון וטעם לבנות דברים במובן החיובי של הדבר, ואם היה ניתן לראות את הנפש כדבר מוחשי היא הייתה יכולה בעצם להיות כלי חיובי בתחומים כגון אומנות ויצירה אומנותית ובכדי להעלות את רמת השיח אף ניתן לתת ביטוי למאווים ולרצונות שלנו לעשות וליצור תוצרים אומנותיים מעניינים-טובים או רעים זה כבר בעיני המתבונן – הנובעים מעצם הלקות הנפשית עצמה.

כתוצאה מכך שהנפש מהווה את מכלול החוויות, האירועים והרגשות שכולנו חיים ביום-יום שלנו, נדמה כי בעצם הכול תלוי באישיות של האדם ולאן הוא לוקח את כוחותיו הנפשיים ולאיזה מטרות הוא מכוון. הנפש היא לא סתם “איבר” שמתקלקל בגוף או טריגר נקודתי שיכול לגרום להפרעה להתפתח אלא היא מייצרת לנו נתיבים שמסייעים לנו לעבוד דרכם בקשרים אישיים בחיים שלנו למשל או במסגרות אינטימיות כאלו או אחרות. לסיכום חלק זה הנפש הינה מנוע לפעולה שיכול לגרום לאדם להישאר רגיש וייחודי בדרכו שלו והיות שהנפש היא מקור לתשוקה, לחשקים ולדחפים עמוקים מאוד לבן האנוש, לאדם המונע על-ידה ישנן אפשרויות רבות לבטא את עצמו דרכה בשטחים רבים עד אין-ספור. ניתן להגיד שאולי אפשר להמציא יש מאין תחום שנקרא ‘מדעי הנפש’ או ‘אומנויות הנפש’ או שאלו תחומים שקיימים כבר בעולמנו ורק לא נקראים בשמם האמיתי.

איך אתם הייתם מגדירים מגבלה נפשית?

כאשר הוכנסה שאלה זו לפנתיאון החל דבר ראשון דיון בקבוצה לגבי השמות והמונחים שבהם מכנים בימינו ‘חולי נפש’. רוב מחברי הקבוצה גרסו כי כל ‘מכבסת המילים’ הזו שבתוכה מסתתרים המילים ‘תשושי נפש’, ‘נפגעי נפש’, ‘אנשים עם מגבלה נפשית’, מתמודדי נפש’ וכו’ זהו בעצם ניסיון של החברה לתת “שם יפה” לאנשים עם בעיות נפשיות וזאת בכדי לתת לחברה לתייג, למסד, לעצב ובסוף להביא לידי מצב המנרמל את הגדרת המתמודדים על-ידי החברה אך בה בעת יוצרת סטיגמה של החברה על מתמודדי נפש ובעקבותיה נוצר מצב שבו למתמודדים נוצרת הסטיגמה העצמית על עצמם כתוספת ישירה לכך.

אחד מחברי הקבוצה חתר בכלל למקום שבו אין צורך בכלל להגן על מתמודדי הנפש על ידי ביטויים שונים ומשונים כל עוד הם משוחררים מסטיגמה עצמית ולא מפריע להם באופן קשה הניכור החברתי כתוצאה מהסטיגמה הכללית. חבר אחר ניסה להקביל את ‘אומנות השיום’ הזו לתחום הפיגור למשל וקישר בין היווצרות הסטיגמה להיסטוריה של בריאות הנפש בכלל (בהקשר של היחס למתמודדים לאורך השנים מצד החברה הכללית). עוד טענו כי גם למתמודדי נפש יש סטיגמה אחד על השני ואם מצב זה ייפתר הדבר יסייע לסידור עניין הסטיגמה הכללית- אדם שסובל ממגבלה נפשית רואה בחברו כבן-אדם מודר מהחברה הכללית עקב מוגבלותו, קשה לאנשים מהקהילה להשתחרר מכל ההתוויות השמיות והמעשיות שהחברה מפילה עלינו. ברב-השיח עלה העניין שאין מקום להתייחס לעומק וברצינות חשדנית ותהומית לאדם אחר בעל מוגבלות נפשית (ואפילו בעל מוגבלות בכלל) אלא לחיות תחת הקונספט שבו כולנו יודעים שיש בינינו דבר משותף, מחבר ומאחד-כמו הקלישאות “כולנו באותה סירה” או “כולנו בני אדם” -ורק אם נדע ונצליח להתייחס לנושא יותר בקלילות ובאופן אמפטי שמכיל יותר ואפילו להוסיף הומור על כל גווניו, נוכל לפצח ולנצח הן את הסטיגמה העצמית קודם בינינו לבין עצמנו ובהמשך את הסטיגמה של החברה הכללית עלינו (ואולי גם שלנו כלפי החברה הכללית אם קיימת כזאת בכלל).

שניים מחברי הקבוצה אף נתנו דוגמאות מפורטות לצורת פעולה זו שבאה לידי ביטוי בסיטואציות ששניהם עברו במוסדות לבריאות הנפש שיכולה להראות לכל אדם באשר הוא עד כמה מגוחך הוא כל עניין הסטיגמה והדבקת תוויות על אנשים עם מוגבלות נפשית וכמה פשוט הוא להסירה אם נוכל להשיל מעלינו את כל מנגנוני ההגנה הטבועים בנו ואת הפחד שכל כך מאיים כבר מאז שחר ההיסטוריה (גם של החברה וגם של הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה) על אנשים הנראים\ נשמעים\ מתנהגים באופן שונה מהנורמה הרווחת בחברה המודרנית. חשבו על כך שאם אדם בעל מגבלה נפשית קורא לאדם אחר בעל מגבלה נפשית “משוגע” או “מטורף” האם זה לא אותו הדבר כמו שאדם “נורמלי” עושה זאת לאדם “נורמלי” אחר?….הרי יש בכך איזושהי הודעה בכך שכולנו באיזה שהוא אופן ובמצבים מסוימים “מאבדים את זה” ומכאן אפשר לקחת את זה לאיזה כיוון חשיבה שרוצים.

עוד ניתן להניח כי כאשר מדברים על דבר שמגביל או חוסם אדם בחיים הוא בהכרח משפיע לרעה על חייו. העניין מתקשר לתקשורת המתקיימת בין גורמי הרפואה בבריאות הנפש לבין המתמודדים (המטופלים) שכן מטרת עבודתם היא לנסות לפתור או לכל הפחות להפחית את עוצמת ההשפעה השלילית של הסימפטומים הנפשיים (בעצם ברוב המקרים). חברי הקבוצה שכבר הסכימו על כך שאין שום משמעות למילה או למינוח אם האדם עצמו חי בשלמות ובנינוחות את חייו השכילו להבין שיש פערים בין העבר להווה בנושא התקשורת הנ”ל- למשל, אחד מחברי הקבוצה שיתף בתקופה מורכבת שעברה עליו בעבר מבחינה נפשית ובה סבל ממיחושים נפשיים רבים ובה תיאר בדקדקנות רבה כיצד בעקבות מפגשים שלו עם רופאים ואנשי מקצוע שניסו לתת לו מזור בתקופה זו הוא יצא לבסוף מן המשבר ומכאן היה נראה שיש קונצנזוס לגבי העובדה שמעבר לתקשורת עם אנשי המקצוע יש את העניין של ‘להיות במקום הנכון ובזמן הנכון’ בתקופת המשבר- יש להדגיש שזה לא תמיד נמצא בשליטתנו – אבל מה שכן נמצא בשליטתנו הוא העובדה שלאחר שמקבלים טיפול רפואי יש לנו בתור מתמודדים אפשרויות בחירה ושליטה – גם אם מעטה לפעמים- על היכולת שלנו להשתקם ולהתקדם הלאה לעבר המשך תהליך ההחלמה והגדילה שנמשכת עד אין קץ. משתתף נוסף בקבוצה סיפר שלאחר המשבר הראשון שעבר הוא מנסה בכל עת להיות ב’עניינים’, לנסות להיות ‘עסוק’ במובן החיובי של המילה ומקיים אורח חיים בריא, מלא ומעורה בחברה ובעל יכולת בקרה, שליטה ופיקוח על כל מה שהוא יכול לשלוט בו בחייו (כמובן שהייתה הסכמה מקיר לקיר על חשיבותו של מעקב רפואי ונטילת תרופות באם יש בכך צורך).

לקראת סיום דיון זה, אחד המשתתפים בקבוצה חיבר בתשובה לשאלה את המוח והלב בתור מרכזי התפקוד הנפשי של האדם בעולם, ואמר שהמסורת היהודית רואה בתקשורת בין המוח ללב-כל סוג של תקשורת- דרך שיכולה להוות בסיס להבנה מה קורה כאשר החיבור הזה משתבש או מופרע בצורה כלשהיא (כמובן לא מודעת). ברור כי גם במסורת של אבותינו יש התייחסויות שונות לאנשים עם מוגבלות נפשית בין אם זו התייחסות נסתרת ומרומזת ובין אם התייחסות ברורה.

בעולם מושלםאיך הייתם מתייחסים/ מגדירים את המשפט נפש בריאה בגוף בריא“?

בנושא של התייחסות למשפט או פתגם היו לכל אחד מחברי הקבוצה כיוונים דומים אך מנוגדים באותה העת. אחד מחברי הקבוצה אמר כי בנוסף למסגרות השיקומיות ולפעילויות של סל שיקום שמקדמות ‘פעלתנות’, אדם צריך כוחות כדי להמשיך הלאה ולהמריץ ולהעסיק את עצמו גם בקטע הנפשי וגם בקטע הגופני בכמות זמן מספיקה דיה בכדי להיות ערני וקשוב במשך כל שעות היום. בתהליך איטי של איזונים ובלמים הכוחות האלה נשאבים בצורה מספקת (כלומר האדם מימש את הפוטנציאל ההתפתחותי שלו), משום שאחרת הוא ירגיש תקוע וזאת אף על פי שהחברה לא תמיד תבחין בכך. האפקט כאן הוא של התקדמות שגם אם יש בה נסיגה בפעם הבאה לא רק שאפשר ללמוד ממנה אלא ניתן גם להמשיך מעבר לה לכיוונים שלא עלו במחשבה קודם לכן. משתתפת אחרת סיפרה כי כבר שנים רבות היא מנסה לעבוד ‘דרך המרפקים’ ו”לנדנד” לכל מי שיכול לסייע לה להתפתח ולהתקדם בתנועה שבה היא עובדת ולהיות ‘חלק מהמערכת’ כדבריה. אנו רואים שהמוטיב העיקרי שחוזר כאן הוא שנפש בריאה בגוף בריא היא לכאורה נפש אשר כל הזמן לומדת את העולם סביבה ונמצאת כל העת עם הפנים קדימה וכל הזמן מתקדמת לעבר שדרוג והליכה למקומות אשר יפתחו אותה לרמת תודעה יותר גבוהה.

משתתפת נוספת הביאה לשיח את הביטוי ‘גוף ונפש אחד הם’ והשליכה זאת על חייה שלה בצורה כזו שגם בסימפטומים נפשיים שמובילים לסימפטומים פיזיים או להפך (מה שנקרא לעתים פסיכוסומטיות בעגה המקצועית) יכולים להיות מטופלים על ידי מתודולוגיות שאינן רפואיות גרידא אלא מה שנקרא יותר בכיוון של רפואה אלטרנטיבית ותורות אידיאולוגיות רפואיות פרא-רפואיות אחרות. כאן הוסיף אחד המשתתפים נדבך חשוב מאוד בהבנה של ההקשר גוף ונפש וקשר אליו את המושג “סביבה” כאשר הכוונה היא שבאופן פרקטי אם יש למתמודד נפש משפחה מכילה ותומכת, מסגרת שהוא אוהב ושואב ממנה אנרגיה חיובית, עיסוק למען מטרה חשובה כמו השתתפות בפעולות התנדבותיות למען ערכים שנעלים בעיניו, פיתוח קריירה והתקדמות אישית, שעות פנאי מגוונות עם תחביבים מעניינים ולסיום המעגל גם נחת מהמשפחה אזי הוא משלים את המשולש ‘גוף-‘נפש-‘סביבה’. לקראת סוף השיחה מספר קולות של חברי הקבוצה דנו בכך שהרי ידוע וברור לכל שלכל האנשים בעולם יש את ‘החבילה שלהם’ (כלומר הבעיות האישיות שהן מודאגים מהן במישור האישי) אולם יחד עם זאת למתמודדי הנפש מותר קצת להרגיש טיפה יותר חלשים וזקוקים יותר לעזרה מאחרים ואין בכך חלילה בושה או כל אספקט שלילי אחר.

 לסיכום:

רב-השיח היה מעצים ומרגש במיוחד עבור המשתתפים. נדמה כי לכל אחד מחברי הקבוצה נגעו הנושאים שדוברו ‘בנימי נפשם’. השיח האינטימי והמאחד עבור קבוצה של 6 חברים אשר מכירים בעיקר מרחוק ורק לעתים קרובות מקרוב התקיים בפתיחות ובחשיפה מדהימה אשר תגרום לכל אחד מאיתנו לרצות להעמיק בנושאים ובשאלות שנשאלו כמה שרק ניתן. אפשר וחשוב לתת קרדיט לכל אחד מחברי הקבוצה אשר נתנו מעצמם ומזמנם וזאת על-מנת לשוב להבחין ממבט-על כמה חשוב הוא ידע מניסיון במערך בריאות הנפש הארצית והעולמית ובמיוחד שהעניין המדובר הוא שבוע בריאות הנפש העולמי. לסיום נאחל לקוראים בריאות בכל המובנים והמשמעויות שהיא אוצרת עמה בתקווה שחלקו חברי הקבוצה להיפגש לרב-שיח נוסף ביום בריאות הנפש הבא בשנה הבאה! תודה על שקראתם ותמשיכו לעקוב אחרי פעילות מערך ידע מניסיון בקבוצה.

כתב וערך – דרור
חבר בקבוצת בעלי ידע מניסיון הארצית
מערך ידע מניסיון
קבוצת שכולו טוב

?האם הכתבה עניינה אותך
0
13

2 תגובות

  1. כל הכבוד דרור.לקחת אותנו למחוזות מרתקים באשר לנפש ולמגבלה נפשית. היה מאוד מעניין מה שכתבת. אתה אדם מאוד יצירתי ואני שלם עם כל מילה שכתבת. אני שמח שגם אתה,כפי שאני כתבתי על קבלת החלטות משותפת עם הצוות המקצועי, וגם עוד חברים אחרים מקבוצת בעלי ידע מניסיון הארצית יכתבו את המאמרים השבועיים וייעזרו בניר שבי. ההנחייה שלו מעולה ואני אומר זאת מניסיון.שאפו דרור!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.