רוני סומק שומר על הסומק בלחיים ובחיים

רוני סומק הוא כמעט המשורר הלאומי של ישראל העכשווית עם אינספור ספרי שירה, שחדרו מידית לכל אוהבי הליריקה הצעירים, הוא לא מזמן חגג 70, והוציא ספר חדש  "בעקבות הזמן האבוד" שכתב  רפי ויכרט על שירתו של סומק.

סומק לא מסתחרר מהתהילה והאהבה שמרעיפים עליו, הוא איש צנוע, דבק כמשרתו כמורה, וכאיש משפחה. הוא תמיד בגובה העיניים, וואלי זה גם סוד יירטו שהיא תמיד לא מתיימרת.

"הזמן אף פעם לא אבוד. יש לזמן קווי אורך וקווי רוחב ואני משתדל לבנות בתוכם את המדינה הפרטית שלי. ברור שלא תמיד זה מצליח. החיים ,וסליחה על הקלישאה, הם לפעמים כרוניקה של טעויות ידועות מראש". אומר סומק על הספר על יצירתו שיצא.

האם הפירוש של ויכרט האיר לך מקומות בשירתך ועשייתך שחידשו לך?

"רפי וייכרט הוא משורר שאני מאד אוהב את שירתו.יש לו עין חדה של אוהב שירה, ואם דברתי קודם על מדינה הרי שהוא הכיר לי טריטוריות שכנראה קודם היו קיימות רק בתת מודע".

אתה מקפיד גם לצייר גם לפסל גם לכתוב, מהי אהבתך היחידה?

"הקטר שלי הוא שירה הציור וכל הדברים האחרים הם קרונות שאני מחבר אליו. לפעמים זה קרוב, לפעמים רחוק אבל תמיד על אותה מסילה".

עם כל חיבוק הקהל מכל עבר אתה נשאר צנוע, איך עושים זאת?

"אני נזכר כל הזמן בפתגם הצרפתי האומר שיש עוני המותר רק לעשירים. אבל אני מפסיק כאן כדי שהתשובה לא תמריא לשמי השחצנות".

היום אנחנו בעידן שכולם כותבים מיהו משורר טוב?

"זה שאני מקנא שלא אני כתבתי את שיריו".

מעולם לא הבעת דעה פוליטית-איך הוצאת את עצמך מכל הקלחת הזו ולהישאר נקי?

"ברור שהבעתי. ויש לי אפילו שירים שהיו שלטים בהפגנות. הנה דוגמא:

דגל פלסטין

הָאָדֹם בְּדֶגֶל פָלַסְטִין נִגְנַב מֵאֵשׁ לַפִּידִים,

הַלָּבָן מִסִּיד שֶׁגֹּרַד מֵהַחוֹמָה,

הַיָּרֹק מִצַּעֲקַת עֵץ

וְהַשָּׁחֹר הוּא חשֶׁךְ מִצְרַיִם.

אָז יַאלְלָה, תִּהְיוּ כְּבָר מְדִינָה,

וְתַחְזִירוּ יָרֹק לָאֲדָמָה,

לָבָן לְחֻלְצַת חַג,

שָׁחֹר לַקָּפֶה

וְאֶת הָאָדֹם לַתְּשׁוּקָה עַל שִׂפְתֵי הַיְּפֵהפִיּוֹת,

שֶׁבָּאוּ לְרָמָאלְלָה לְתַחֲרוּת 'מִיס פָלַסְטִין'

שֶׁבֻּטְּלָה."

(מתוך: "נקמת הילד המגמגם")

איזה שיר שלך אתה הכי אוהב?

"את השיר הבא שאכתוב".

איזה ספר תיקח איתך לאי בודד?

"

לְאִי הַשֵּׁדִים אֶקַּח אֶת "הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ",

לְאִי הַמַּטְמוֹן אֶת "עַלִּיסָה",

לָאִי שֶׁל רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ אֶת "מוֹבִּי דִּיק",

לְאִיֵּי הַבְּתוּלָה אֶת "לוֹלִיטָה",

לָאִיִּים בַּזֶּרֶם אֶת "שִׁלְגֵי הַקִּילִימַנְגָ'רוֹ",

וְלָאִי שֶׁטֶּרֶם הִתְגַּלָּה, אֶקַּח אוֹתָךְ

וַאֲדַפְדֵּף.

(מתוך: "כל כך הרבה אלוהים")

תודה רבה רוני, היה לנו העונג לראיין אותך!

הריאיון בוצע ונכתב ע״י רותי זוארץ מסיפור חוזר חיפה- סופרת, משוררת, עיתונאית ומעבירת סדנאות כתיבה.