קרדיט צילום: אפרת בלוססקי
לפי הנתונים שפרסם איגוד אנשי הספר על סמך הספרים שראו אור בשנים 2021-2019 והופקדו בספרייה הלאומית, את ממוקמת במקום השישי ברשימת העורכים העסוקים בארץ עם מעל 3,000 עמודים ערוכים בשנה. מתי יש לך זמן לכתוב?
"לפני העבודה – מוקדם בבוקר, או אחריה – מאוחר בלילה. יתרה מזאת, קשה לי לדמיין את עצמי כותבת בתוך חופש אין-סופי, בלי לעבוד כלל. תמוהים בעיניי נופשוני כתיבה למיניהם, או כותבים שנוסעים למקומות מבודדים עם נוף הרים צלול, כדי לכתוב. כדי לכתוב אני צריכה להיות מחוברת לרעשי הרקע הטבעיים שלי, לישון במיטה שלי, להשקות את הגינה שלי. בספרי האחרון, 'עורכת מלווה', העבודה שלי הייתה ההשראה לסיפורים, נקודת המפתח שממנה יצאתי לדרך. העבודה היא חיים, זרימה, קשר עם העולם החיצון – מעבר לעובדה שהיא משלמת את המשכנתא ואת החשבונות. אהוד מנור אמר פעם בריאיון, שאת השירים הכי יפים הוא כתב במטבח, בזמן שאשתו הפעילה את המיקסר, וקו 5 בדיוק עבר מתחת לחלון. אני מזדהה עם זה מאוד".
מתי התחלת לכתוב לראשונה?
"בגיל שמונה כתבתי רומן בפרקים, ששמו 'מסע בכדור פורח'. מילאתי מחברת, שאני שומרת עד היום. לא היה לו שום קשר לחיים שלי, אלא להפך – היה שם מסע במקומות מוזרים עם אנשים שאינם קשורים לחיים שלי. וזה היה העניין, לברוח מהחיים האלה, שמבחוץ נראו כמו חיים רגילים – אמא מורה, אבא חבר 'דן', ואחות גדולה – אבל אלה היו חיים לא פשוטים בכלל. הייתי ילדה שהסתירה סוד, שהיה כל עולמה. כתבתי על הסוד הזה ב'נעולה'".
האם יש לך עצה לכותבים?
"כן, היו כנים, כתבו את האמת. אני לא מתכוונת שתכתבו את סיפור חייכם כמו שהוא, אלא שתשתמשו באמת הזאת כדי להניע את העלילה. בפָּלֶטה של הסופר יש זיכרונות וטראומות ושמחות ותובנות – זוהי הפלטה שלכם, ולא של אף אחד אחר. ייתכן שאדם אחד יתחבר לאמת שלכם וימצא שם את עצמו, וזה יחולל שינוי בעולמו. הפלא הזה יתרחש רק אם תהיו כנים ותכתבו אמת, גם ובמיוחד כשהיא קיצונית, מביכה. הנחמה בחיים היא האפשרות לתעד אותם, לפרוש על הנייר את הכאב ואת הפחד וליצור ממנו סיפור שיש בו תקווה, אולי אפילו צחוק. הרגע שבו אני מניחה כאב על הנייר, והוא לוקח אותי למקומות בלתי צפויים – הרגע הזה הוא רגע מאושר, שהופך את החיים למשתלמים ולראויים לחיותם".
הבלוג שאת מפרסמת בהארץ, "תרבות הדיור", מתאר אפיזודות מצחיקות וחשופות בחייך, אבל אין לו כל כך קשר ל"תרבות הדיור". מדוע הוא נקרא כך?
"אני גרה בשכונה קצת מוזרה וקצת נפיצה. שני הטורים הראשונים שפרסמתי תיארו את השכונה הזאת, אבל דברים קשים התרחשו לאחר פרסומם, שלגביהם יפה השתיקה… בסופו של דבר שני הטורים ירדו מהרשת, והוחלט שאכתוב בלוג על החיים שלי, בלי קשר למקום שבו אני גרה. ביקשתי רק דבר אחד: ששם הבלוג המקורי יישאר כפי שהוא כזיכרון-עד."
מה דעתך על רשת סיפור חוזר?
"זוהי יוזמה מרגשת ומבורכת, גם לספרים, גם לסופרים וגם לעובדים. יישר כוח!"
תודה רבה ורד על השיתוף והישירות 🙂
לאתר סיפור חוזר >> https://rebooks.org.il/
הריאיון בוצע ונכתב על ידי רותי זוארץ מסיפור חוזר חיפה- סופרת, משוררת, עיתונאית ומעבירת סדנאות כתיבה.
