תקווה היא תהליך נפשי ומחשבתי של ציפייה, המתעוררת בתגובה למצב של לחץ (איום או אתגר) ומשפיע על האמונה והתחושה שעתיד טוב אפשרי, עוזרת בהתמודדות ומאפשרת התבוננות חיובית במצבים קשים.
במחקרים נמצא כי התקווה היא הגורם המכריע בתהליך ההחלמה והדגישו את החשיבות של סביבה אופטימית המעודדת פיתוח ויצירת התקווה במטרה להשגת יעדים.
ד"ר פטרישיה דיגן- פסיכולוגית אמריקאית אשר מתמודדת בעצמה עם סכיזופרניה, מדברת רבות על התקווה. התקווה לדעתה היא הדרך הנכונה להחלמה. היא אינה מדברת על ריפוי אלא על החלמה.
החלמה וקשר התקווה / פטרישיה דיגן
"הניחו לי לספר לכם על הארץ בה אני חיה. אני חיה בחלק הצפוני מזרחי של ארה"ב הנקרא ניו אינגלנד. יש לנו שם ארבע עונות שונות מאוד זו מזו: מהקור העז והמושלג של החורף, לבוץ ולצבעים הנפתחים שאנו קוראים לזה אביב, לימים הרותחים של הקיץ, עד הסתיו המרהיב בו עלי העצים מקבלים צבעים בהירים של צהוב, כתום, ואדום, נושרים ומשאירים את העצים ערומים. יש תמיד שיעור עבורי במחזור העונות. אני יודעת שגדילה קוראת בסביבה מתאימה, ושהסביבה צריכה להשתנות על מנת לאפשר גדילה.
אביב אחד, לאחר חורף ארוך ומקפיא כתבתי :
עכשיו אביב ותקווה נמצאת בכל מקום. כל החי שואף להיוולד, עדיין רטובים, רועדים ושבירים. אך
בהחלטה להוציא שורשים ולגדול. אני חושבת על שושנת מים שראיתי גדלה בחוף ליד הבית שלי בקיץ האחרון. היא שבירה ורכה אותה שושנת מים. אני אוהבת לראות אותה. בשחר היא פונה כלפי מעלה מסתובבת אל כוכב השחר. שושנת המים מחפשת אור, מסתובבת לקראת האור. היא מחפשת אור אשר שורשיה מגיעים עמוק לתוך מעמקי האדמה. בעצם חיים אלה התחילו באפילה.
לפני זמן רב בחורף, כאשר רוחות קפואות השתוללו על הדיונות, הימים היו קצרים והאור לא נתן חום,
אפילו אז, מתחת לאדמה, חיים אלה חיכו. לא היה שם מישהו לראות או להעיד, אך פרח מבטיח זה חכה. הוא חכה בחול הקפוא והחשוך שיתחיל להנמס, לגשמים שירוו וירעננו את האדמה, ואז, לאט לאט התחיל לנוע. הפרח התחיל לצמוח מזיז גרגר חול אחד כל פעם.
הוא לא צמח ישירות אל האור בהתחלה. בהתחלה הגידול פנה כלפי מטה, מחפש באופן עיוור דרך חולות נודדים למצוא מקום יציב, מקום שאפשר לשלוח לשם שורשים, מקום להיאחז בו ולגדול. אדמת בית שתחזיק בו גם בגשמים סוחפים ורוחות חזקות. ואז, לאחר שמצא מקום להשתרש, שושנת הים מתחילה את מסעה אל האור. חודרת דרך האפלה, פרח הים יצא קטן, מקסים, עומד על שלו, ואמיץ. על גבעול שביר ורועד, שושנה זו יצרה חיים חדשים .
שושנה זו מלמדת אותנו הרבה אודות תקווה, שתקווה יוצאת מחשכה. היא מלמדת אותנו שתקווה גדלה בסביבה מזינה אשר מאפשרת לאדם להכות שורשים ולהרגיש בטוח. באתי היום לחגוג את התקווה המסומלת על ידי אותה שושנת ים."
על התקווה ומקומה בתהליך ההחלמה:
התקווה טבועה ביכולת המנטלית האישית שלנו. התקווה היא תופעה רצופה המתרחשת לאורך כל שלבי הגדילה וההתפתחות באופן מודע ובלתי מודע והיא הכרחית לגדילה, לחיים ולשינוי. לאחר משבר ממלאים התקווה והחוסן תפקיד ייחודי ומשמעותי להתמודדות, צמיחה והחלמה.
תקווה היא משאב שמקדם צמיחה היא הראשונה והבסיסית ביותר מבין "הסגולות החיוניות" המעוררת באדם חיות החודרת לכל שלב ברצף חייו. תקווה היא צפיות לעתיד, זהו תהליך נפשי פעיל המתעורר כתגובה לאיום במגמה להתמודד אתו וכולל התמודדויות עם משימות ומטרות תוך הבנת המשמעות שלהן. התקווה מתוארת כ"אזור מוגן" "אי של ביטחון".
גורמים המעוררי תקווה בתהליך החלמה:
- למידה והכרות בנוגע לתופעות לווי של תרופות והדרכה כיצד לבקש באופן יעיל הורדה או שינוי שלהן.
- להיות שותפים ולאפשר שותפות בתכנון שירותים וקבלת החלטות בשירותים בהם משתתפים.
- שיתוף ושימוש בידע מניסיון מתוך הבנה כי המומחים העיקריים הם המתמודדים עצמם.
- מתן אפשרות להתנסות ולהיכשל (שוב ושוב) כדרך ללמידה ולא כתפיסה של "החלטות שגויות"
לצפייה בשידור המלא שהעבירה עינת מינקוביץ מנהלת שיקום במפעל חיפה לחצו כאן
