עישון סיגריות הנו אחד הגורמים העיקריים לתחלואה ואף לתמותה במדינות המערב. למרות מגמת הירידה בשיעורי עישון הטבק בעולם המערבי ובמדינת ישראל בפרט, אחוז המעשנים בקרב מטופלים עם הפרעות נפשיות עדיין גבוה ואף גדול פי 4-2 לעומת שיעורי העישון באוכלוסייה הכללית. משרד הבריאות בישראל פועל לתיאום בין כלל הגופים המעורבים בתחום מניעת העישון בארץ. המשרד מקדם שיתופי פעולה עם הגופים השונים העוסקים בתחום וברבדי פעולה שונים, כולל: מחקר ופיתוח עזרים לגמילה מעישון, הסברה, פיתוח והפעלה של תכניות חינוכית ויצירת סביבות וארגונים נקיים מעישון. בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות והתפתחות בתחום הטיפולים המוצעים לגמילה מעישון, עם זאת בקרב נפגעי נפש שיעורי הגמילה נמוכים בהשוואה למטופלים שאינם נפגעי נפש.
בקרב נפגעי נפש שכיחות העישון גבוה באופן ניכר מזו שבקרב האוכלוסייה הכללית. במחקר שבדק את שכיחת העישון בקרב חולי סכיזופרניה והפרעות של שימוש בסמים, נמצא כי בין 90%-70% מהנבדקים הנם מעשנים. כמו כן נמצא במחקר כי חולי סכיזופרניה או הסובלים מדיכאון מעשנים יותר סיגריות ביום, ממצים יותר ניקוטין מכל סיגריה ופיתחו תסמיני תלות קשים יותר בהשוואה למעשנים ללא הפרעות אלה (Morisano, Bacher, Audrain, McGovern & George, 2009). במחקר שבדק 23,393 מבוגרים עם ובלי הפרעה נפשית, נמצאו שיעורי עישון של 34.3% (בחולים עם פוביות), עד 59.1% (בחולי סכיזופרניה), לעומת 18% בקרב מבוגרים בעלי מאפייני מדגם דומים אך ללא הפרעה נפשית (McClave, McKnight-Eily, Davis, Dube, 2010). באוכלוסיית ארצות הברית שיעורי העישון בקרב חולי דיכאון גבוהים בצורה משמעותית מהאוכלוסייה הכללית. סקר לאומי בארצות הברית בשנת 2000 הראה כי שיעור העישון בקרב חולים דיכאוניים עומד על 36.6 אחוז וכ-60% מהחולים הדיכאוניים עישנו במהלך חייהם.
החומר הפעיל בטבק הוא הניקוטין. ההשפעות ה"חיוביות" שיש לניקוטין על המעשן כוללות הפחתת רמות החרדה ותחושת הדחק, שיפור במצב הרוח, שיפור הקשב והתפקוד הקוגניטיבי, הגברת העוררות וירידה במשקל. השפעות אלו גורמות לחיזוק חיובי להמשך עישון ומקשות על הפסקתו. יש הגורסים כי בחולים במחלות פסיכיאטריות העישון מהווה למעשה "ריפוי עצמי" (self-medication).
פרוצ'סקה (Prochaska, 2011) לעומת זאת, טוענת כי מדובר במיתוס וכי תעשיית הטבק תרמה רבות לחיזוק המיתוס הזה על ידי מימון מחקר ומצגות על היפותזת הריפוי העצמי. בנוסף לכך, תעשיית הטבק דאגה לפרסום מאמרים בנושא בעיתונות הפופולרית ושיווק סיגריות לחולים במחלות נפש. לטענתה ניקוטין הוא סם חזק המגביר את הריכוז ותשומת הלב באופן זמני, ללא קשר למצבו הנפשי של המעשן. עם זאת ניקוטין הוכח כטיפול משלים לא יעיל בהפרעות כמו דכאון, סכיזופרניה ו- ADD, כנראה בגלל הירידה החדה בתגובתיות לסם בחשיפה חוזרת. האמת היא שצריכת טבק יוצרת בעיות קשות אחרות ולא פותרת בעיות. לטענתה ישנם מספר דעות קדומות לגבי עישון של חולי נפש. לדבריה, כל צורות ההדרכה החל מהמלצות פשוטות דרך קבוצות להפסקת עישון וכלה במתן תרופות, יעילים גם בחולי נפש.
מחקר משנת 2014 שנעשה בידי צוות בין-אוניברסיטאי ובין-תחומי בבריטניה, מצא כי בהפסקת עישון יש לא מעט יתרונות כדי להפחית חרדה, דיכאון וסטרס וכמו כן הפסקת עישון תורמת לשיפור מצב הרוח החיובי, לבריאות הנפש ולאיכות החיים בכלל , כל זאת בהשוואה למי שממשיך לעשן. החוקרים ביצעו מטה-אנליזה לגבי 26 מחקרים קודמים שהוקדשו להפסקת עישון ולכל אחת מהבעיות הנפשיות השכיחות ביותר: חרדה, דיכאון, שילוב בין חרדה לדיכאון, לחץ-נפשי (Taylor, McNeill, Girling, Farley, Lindson-Hawley & Aveyard, 2014).
לעישון הסיגריות השפעות נרחבות על חייהם של נפגעי הנפש (רותם ושורצמן, 2013). במחקר שכלל 1843 מטופלים עם הפרעות נפשיות, נמצא כי נבדקים שאובחנו עם התמכרות לניקוטין נמצאו בסיכון גבוה יותר לבעיות חברתיות ורפואיות, לשיעורי אשפוזים גבוהים יותר ולהיענות נמוכה יותר לטיפול, לעומת אלה שאינם מכורים לניקוטין (Fagerstrom & Aubin, 2009). לעישון השפעות שליליות גם על מצבם הכלכלי של נפגעי הנפש, המוציאים כשליש מהכנסותיהם על קניית סיגריות (Steinberg, Williams & Ziedonis, 2004).
נראה כי גם למערכת הבריאות יד בדבר. בתי חולים פסיכיאטריים נוהגים להשתמש בסיגריות בתור אמצעי לחיזוק על התנהגות טובה ודבקות בטיפול. כיום תמריצים מסוג זה הופכים לפחות נפוצים, אך עדיין מטפלים רבים לא מתערבים באופן ישיר בנושא העישון של מטופליהם. מטפלים רבים עדיין מאמינים במיתוס הוותיק לפיו העישון מסייע למטופלים להתמודד עם מצבם הנפשי כאשר בפועל, מחקרים מראים כי עישון מחמיר סימפטומים דיכאוניים ומעלה את הסיכון למסגרת של אשפוז פסיכיאטרי ואף להתנהגות אובדנית.
לצד תחושות של דחייה חברתית, שונות, קושי להשתלב, סטיגמות וקשיי ההתמודדות עם המחלה עצמה, נפגעי נפש מתמודדים עם הקושי להיגמל מעישון סיגריות.
בשנים האחרונות נעשו ניסיונות אחדים לקידום תוכניות לגמילה מעישון עבור נפגעי הנפש, עם זאת טרם נעשו מחקרים המעידים על יעילותן. נכון להיום שיטות הגמילה הפתוחות לכלל האוכלוסייה זמינות גם לאוכלוסייה ייחודית זו.
