fbpx
יום שלישי 04/10/2022

זיכרון, עצמאות והעצמה

קבוצת משפרי השירות שלנו ממערך ידע מניסיון נפגשו כדי לדון על יום הזיכרון, העצמאות והקשר שביניהם והגיעו לתובנות מעניינות.

בסיום ציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות התכנסה קבוצת בעלי ידע מניסיון הארצית של קבוצת שכולו טוב לדיון פתוח בנושא היבטיה הרבים ומרכיביה של המילה עצמאות.

התחלנו בדיון במושג ‘עצמאות אישית’, מתי חווינו במהלך חייהם “יציאה לעצמאות” בכל הנדבכים המרכיבים את חיינו למכלול  אחד שלם.

אחד המשתתפים בקבוצה פתח בכך שעבורו עצמאות אישית מייצגת את הזמנים בהם התקדם בעולם התעסוקה -מקרים שבהם הייתה לו השמה מוצלחת בעבודה או כאשר מעסיק שהיה מרוצה ממנו הרחיב את תחומי התפקיד או את זמני הפעילות שלו במקום העבודה וגרס כי אפילו התקדמות קטנה כגון ראיון עבודה מוצלח או להגיע להישגים תעסוקתיים כמו לעבור משוק העבודה המוגן לשוק החופשי ולקבל אפילו שכר מינימלי יכול להוות מדרגה בדרך ליציאה לעצמאות תעסוקתית.

משתתפת נוספת בקבוצה טענה כי לצאת לעצמאות זה לאו דווקא לעשות את הדבר הקל, המקובל וברור מאליו כמו ללכת בדרך שהחברה הכללית מתווה לך בתור פרט והרחיבה דרך סיפור הגירושים שלה שהיו עבורה יציאה ממקום של חסמים והסגר בהרגשה הפנימית, כאשר דווקא לאחר הגירושים היא חשה פריחה וחופש יותר ברמת האישיותית. עוד הקבלה לתובנה המעניינת הזו היא העובדה שאחרי שחרורה מהצבא היא החליטה לצאת לטיול גדול בחו”ל לאחר עבודה בעבודה מועדפת בניגוד ליציאה ללימודים אקדמיים ועבודה קבועה מסודרת כמו כולם ותיארה את  החוויה כ”חוסר מחויבות חיובית” זוהי דוגמא חיה ל’הליכה נגד הזרם’ שגורמת בתורה לתחושת עצמאות.

משתתפת נוספת התייחסה לנושא העצמאות דרך התקופה של שירותה הצבאי והציגה תזה שלפיה כאשר יש לחייל אחריות על חיילים אחרים הוא מרגיש עצמאי יותר. הדוגמאות שהביאה ממחישות זאת בצורה מיוחדת: במהלך שירותה בחיל האוויר היא הועברה מתפקיד של מחסנאית לאחראית על מרכזית טלפונים גדולה. מתוקף תפקידה היה לה מנדט לאפשר או לא לאפשר לחיילים להשתמש בטלפונים ותחושת השליטה באמצעי הקשר של החיילים בתוך ואל מחוץ לבסיס נתנה לה מטבע הדברים אחריות גדולה בהקשר של אפשרויות ביצוע התפקיד על הצד הטוב ביותר. תחושת האחריות נתנה לה עצמאות

שני המשתתפים שחתמו את הדיון בשאלה התייחסו לנושא מנקודות מבט שונות אך דומות: אחד מהם אמר כי עצמאות אישית היא בעצם תהליך של התפתחות מסוימת שיש בו לפעמים גם נסיגות (כלומר לפעמים אתה יכול להיות יותר עצמאי בתחומים מסוימים ועצמאי פחות באחרים) וגם שילב את המושג בחירה באומרו שלאדם שיש אפשרות בחירה יש יותר סיכויים להיות עצמאי: החל מבחירה של סדר יום כל יום מחדש וכלה בבחירה בהחלטות כבדות משקל ומשנות חיים כמו לבחור תחום לימודים, עבודה, בן זוג ואורח חיים. המשתתף השני חתם את הדיון בכך שעצמאות אישית היא למעשה היכולת לעמוד בזכות עצמך ולעזור לאחרים כשווה בין שווים.

המשכנו ודיברנו על זיכרונות חשובים שמלווים אותנו ומסייעים לנו לשמור על עצמאותנו, חיוביים ושליליים

משתתף אחר חזר לנושא הטיפולים הנפשיים מתוך הכרה במצב נפשי כשהתמה (נושא מרכזי) שחוזרת כאן היא שברגע שנמצא הכלי שגורם לך להרגיש טוב יותר כבר האדם מרגיש יותר עצמאות. בהקשר ישיר לכך אמר אחד המשתתפים שדווקא טיפול נפגשי- במיוחד במסגרת מוגדרת כגון טיפול יום או בית מאזן-יכול להוות זיכרון של חוסר עצמאות מובהק שבתורו גורם לאנשים להזכיר לעצמם את המצב ההופכי שבו הם עצמאיים ומטפלים בעצמם כגורם מחזק וניגודי לתקופות שלהם למטופלים התלויים בחסדיהם של אחרים למרות ההגנה שמסופקת שם. משתתפת נוספת אמרה שתקופות של שהייה במסגרת טיפולית דווקא בגרה אותה יותר (להיות עצמאית).

מכאן הדיון גלש לנושא של תרופות פסיכיאטריות שבמרכזה עדות מגוף ראשון של משתתף ששיתף באופן אישי על מקרה שבו הוא רצה לשנות תרופה והייתה לו אפשרות לבחור בין רופאים ולהיות יותר בריא ולקחת על עצמו אחריות והעצמאות אפשרה לו חופש מהתלות ברופאים ובתרופות והוא זכה בכך לחירות ולעצמאות בריאותית כאשר הוא החליט החלטות חופשיות עצמאיות לגבי עצמו. כהמשך ישיר לכך סבר משתתף נוסף כי מצד אחד ברור שבן אדם יעדיף תמיד לשכוח את הדברים הקשים ולזכור את הדברים הקלים אולם מן הצד השני אדם שלא זוכר את עברו אז אין לו לדעתו הווה מוצק מספיק והעבר שלו מעורפל.

סיימנו בשאלה- האם זיכרון הוא כוח או שיש דברים שעדיף לנסות לשכוח?

אחד מחברי הקבוצה פתח “בסלוגן” מנצח שאומר ש”אם אתה לא יכול לחיות עדיין את העתיד אז כדאי  שלכל הפחות תחיה את ההווה”. חבר קבוצה נוסף אמר כי אמנם הוא לומד מיינדפולנס שעקרו לחיות את הרגע אולם הוא היה מעדיף לזכור חוויות טובות. עוד דעה בעניין היא שלמרות שאת הדברים הקשים עדיף לשכוח ואת הקלים לזכור, חשוב לדון ולשלב בשיח בנושא זה את הקישור לפתגם “עם שאין לו עבר, הווה שלו דל ועתידו לוט בערפל” .  בהקשר ישיר לכך אפשר להוסיף להגיד שיש תפקידים ומקומות שבהם אפשר להשתמש בזיכרונות וניסיונות בחיים בתור כוח ולבחור את הזיכרונות הטובים שיכולים לשמש אותו לעתיד – ומכאן ניתן להבין שבעצם  זהו הדבר העיקרי שקבוצת משפרי השירות עושים -משתפים מניסיונם שניתן להם מתוך חוויות שחוו לטובה ולרעה במהלך המציאות שאותם הם חיים ומתוכם בוחרים את העצות והדרכים שהם רוצים להעביר למתמודדים אחרים ולעובדים השכירים בקבוצה.

משתתפת נוספת הזכירה את האמרה העממית “פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא עם ומתחיל ללכת”. משום שגם עם ואדם הם סוג של “מושגים משלימים” ויש להם עוצמה וכוח לעבור משברים.

המשכנו ושוחחנו קצת על הקשר בין ציונות, יהדות וימי עצמאות וזכרון. הרשנו לעצמינו לחשוב ולעסוק בשאלות פוליטיות וריבוי הדעות והשיח הנעים בקבוצה עורר בנו שמחה.

חשבנו, שכמו שביום כיפור עושים חשבון נפש עם עצמנו כך בעצם אנו עושים חשבון נפש גם ביום הזיכרון וביום העצמאות לגבי המדינה והעם ומה שהתרחש עמם במהלך השנה האחרונה מיום הזכרון והעצמאות שעבר ועל מה אנו צריכים כעם וכמדינה לכפר, לכעוס,  להרגיש ולחוש.

לסיכום, כמו שכל בן אנוש בעולם הזה נולד,  מתפתח וגדל ומתחיל מסלול של לימודים ,צבא, התבגרות וכו’ כך גם מדינה או מדינות עוברות מסלול של גדילה וצמיחה ובתוכו שלבים הדומים לחיי אדם-היא מתחילה בדרך כלל מקבוצת אנשים ושטח קטן, עוברת שלב של גיבוש ופיתוח זהות עצמית, מנהלת קרב על הישרדותה ולבסוף ברוב המכריע של המקרים מתקבלת על-ידי חבר המדינות הדיוק כפי שהאזרח מוצא את מקומו בחברה בסופו של דבר..

 עד אז תזכרו את המשפט החשוב שחתם את המפגש-“לפעמים הדברים הקשים ביותר בחיינו הם אלו המתחילים את התהליכים המשמעותיים ביותר שלנו”.

כתב: דרור-חבר בקבוצת ידע מניסיון הארצית

?האם הכתבה עניינה אותך
0
2

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.