סיפורה האישי של מ. מתחיל אי שם בכפר סבא- היא נולדה להורים גרושים, עברה אין ספור דירות בשומרון עד שלמשפחתה אזל הכסף והיא נאלצה לגור באוהל שנה שלמה. היא למדה בבית ספר דתי בישוב, ובעקבות מצבה הכלכלי הקשה, לא הצליחה ללמוד ועברה בין בתי ספר ופנימיות.
“יצאתי מבית הספר הדתי ועברתי לבית ספר חילוני בישוב- שם עד היום זוכרים את המקרה שהמורה הרימה עליי יד לעיני כולם כי לא הכנתי שיעורי בית. עברתי חרם- החבר’ה צחקו ולעגו לי שהלכתי להדליק נרות שבת, שלבשתי חצאית ושלא יצאתי איתם למסיבות בימי שישי. הייתי חייבת לעבור מסגרת”.
נראה כי נקודת האור של מ. הייתה בפנימיה, שם התחברה לנער ‘מקובל’ שעזר לה להתחבר ולהדביק את הפער בלימודים, אך זמן קצר לאחר מכן נאלצה להתמודד שוב עם ריחוק, חרם ואיומים בעקבות פרידה מהנער.
“החברים לא אהבו את זה שהייתי החברה של הנער הכי מקובל בשכבה ולכן גרמו לנו להיפרד. הם ממש הסיטו אותו נגדי וחוויתי אלימות גם מהנער וגם מהחברים. הייתי שק החבטות של הפנימיה כשאני רק בת 13 ולכן נאלצתי שוב לעזוב- ולחזור למסגרת רגילה! בעקבות הפער- הצמידו לי מורה פרטית ולאט לאט הצלחתי להסתגל”.
במהלך השנים מ. דבקה באמונתה- שבזכות כח רצון ואמונה היא תוכל להתגבר ולעבור את בית הספר בהצלחה. לא רק שהצליחה להדביק פערים, אלא הצליחה להשתלב בחברה, להשתתף בפעילויות וליזום דברים חדשים!
היום מ. היא מקבלת שירות בקבוצת שכולו טוב בתחום כלב טוב.
“אני מסרבת להיכנע למציאות העבר! אני מלאת אמונה, לא מתייאשת וצועדת הלאה מלאת ביטחון!”.
“כל הדברים שעברתי הפכו לזיכרון בלב שרק לומדת ממנו לעתיד ומספרת על מנת לחזק אחרים באמונה ובתקווה. אנו צריכים להודות לה’ על כל נשימה של חיים- כי איננו יודעים כלל מה יקרה מחר! תאמינו בעצמכם! מאחלת שבעזרת ה’ נזכה רק להאמין ולזכות עוד לטוב בקרוב ובמבט חיובי על העולם למרות הכל”.
לנו נותר להגיד תודה למ. שבחרה לשתף את סיפורה האישי ומקווים שהצליחה לחזק גם אתכם!
מה חשבתם על סיפורה של מ.? הגיבו לנו בתגובות!
