יואב איתמר

צילום: טל צ'יקורל

"אני חושב שזהו מפעל חשוב למתמודדים ואני מקווה שתהיה לרשת עוד שנים רבות של פעילות".  אומר יואב איתמר, בן 41 נשוי לדנה ואב לאופק, עורך, מתרגם וכותב.

מתי התחיל הרומן שלך עם הכתיבה? ובעקבות מה?

"אימא שלי היא מורה לספרות שהנחילה לי את אהבת הסיפור. את השיר הראשון כתבתי כשהייתי בכיתה א'. זה היה שיר אהבה לישוב מיתר, שבו גדלתי, והמורה שלי, רחל קשת, הכתיבה אותו בהתרגשות למערכת העיתון המקומי. דווקא לתיבת הדואר שלנו הגיע עותק פגום אז אימא שלי לא האמינה לי שכתבתי שיר עד שהתחילו לשבח אותי באוזניה."

בשבילך להיות כותב זו חובה או זכות?

"אני רואה בזה זכות שהיא חובה, אני חושב שהאמת תמיד יפה ויש ערך בחשיפה. אני חושב שיש חשיבות באמירת האמת ולספר אותה כי היא יפה ומיוחדת. אני חושב שזו חלק מהשליחות שלי בעולם."

אתה כותב בשלל ז'אנרים, איך אתה מלהטט ביניהם?

"כשאני כותב יצירה, בין אם היא סיפור ובין אם היא ארוכה יותר כמו מחזה או תסריט, אני משתדל להסתכל על הסיפור בצורתו הטהורה ביותר, ולהתאים בין הסיפור למדיום, ובין הדמויות והעלילה לרעיון על מנת לבטא את הסיפור בדרך הטובה ביותר, ובצורה המעניינת ביותר, על מנת שאנשים יקראו אותה ויהנו ממנה."

התגובות לספר החדש שלך מעולות, מה זה עושה לך?

"הספר נולד בעקבות הספר 'רזים' של המשורר רפי וייכרט. ממנו קיבלתי את ההשראה לנסות לספר סיפור בארבע עשרה מילים בודדות, שיצייתו מצד אחד לחוקיות של הסונטה, ומצד שני אני מקבל השראה משירת ההייקו. זה מאוד משמח אותי שהצלחתי לזקק את היצירה שלי לצורות שונות, חדות ומשפיעות."

תודה רבה על הריאיון, מחכים לראותך בסיפור חוזר

לאתר סיפור חוזר >> https://rebooks.org.il/

הריאיון בוצע ונכתב על ידי רותי זוארץ מסיפור חוזר חיפה- סופרת, משוררת, עיתונאית ומעבירת סדנאות כתיבה.