כבני אדם כולנו נולדנו ללא דפוסי התנהגות, כללים, חוקים, תרבות ושפה, הסביבה שאליה אנו גדלים היא זו שמעצבת אותנו למי שאנחנו היום.
לכל אחד מאיתנו יש מערכת חושים שתפקידה לקלוט ולתרגם רשמים מהעולם שסביבנו. אנו קולטים כל חוויה באמצעות החושים שלנו ומתרגמים אותה למחשבות, רגשות ודפוסי התנהגות. התהליך מתחיל כבר בלידה ואפילו עוד ברחם. החוויות נצרבות בזיכרון ויוצרות דפוס התנהגות אוטומטי, ללא שיקול דעת ובחירה כיצד להתנהג. לכל אדם מאגר עצום של אמונות לפיהן הוא חי ורובן נוצרו בגיל צעיר מאוד. אמונות אלה שנוצרו נמצאות בתת המודע שלנו והן נשלפות בכל עת על מנת לנהל את חיינו.
כלומר, אנחנו מפתחים לעצמינו אמונות, הרגלים ודפוסי התנהגות כתגובה למה שקרה לנו ואירועים שחווינו.
איך נוצרים דפוסים?
דפוסי התנהגות גנטיים – כבר הוכח בעבר על ידי המדע שדפוסים עוברים גנטית. חלק מהדפוסים שלנו אנחנו יונקים עוד ברחם והם מוטמעים אצלנו עמוק בDNA.
דפוסי התנהגות מהילדות – חלק מדפוסי ההתנהגות שלנו נוצרים בגיל מוקדם מאוד, בילדות המוקדמת. אנחנו חשופים לדפוסים של ההורים שלנו מתוך החינוך שהם הטמיעו בנו. ישנם דפוסים שמתעצבים מאוחר יותר, אבל רוב הדפוסים שמנהלים אותנו, נוצרו מוקדם מאוד כתגובה לסביבה שלנו, להתנסויות, למצבים ולאירועים שקרו לנו.
דפוסי התנהגות בעקבות מאורעות – דפוסים מחוויות לא נעימות כמו לב שבור/ בגידה/ נטישה. האירוע הכואב הזה יכול היה להוביל לדפוס של מגננה כמו לשמור על הלב, לא להתאהב, לא לסמוך על אחרים וכו’. לדפוס הזה יש סיבה שללא ספק נעוצה בעבר, במערכת יחסים מוקדמת שהייתה לנו – "נכוויתי ולמדתי להיזהר." חשוב להבין מה המקור של הדפוס כדי לעבוד אתו ולהתגבר עליו.
סוגי דפוסים לדוגמה:
- דפוס ריצוי ונתינת יתר – הריצוי הוא דפוס שבו האדם פועל לרצות אחרים, דואג לטובתם ולרווחתם, בעוד שברצונותיו ובצרכיו, אינו מתחשב. רצון האחרים קודם אצלו לרצונו, גם כשזה על חשבון רווחתו ואושרו. החוויה הפנימית של האדם המרצה היא של ביטול עצמי שיכולה ליצור תסכול עמוק.
- דפוס הקטנה עצמית – הקטנה עצמית והטלת ספק עצמי, זה דפוס שלעיתים הוא גנטי, לעיתים הוא נרכש בבית שגדלנו בו ולפעמים הוא שילוב של השניים זה הרגל של הקטנה שחווינו מהסביבה שאנחנו לא מספיק טובים.
- דפוס שליטה – בא בדרך כלל למלא צורך בתוכנו. הצורך העמוק שיושב מתחת לדפוס הזה הוא בדרך כלל צורך בביטחון.
- דפוס פרפקציוניזם – שאיפה לשלמות, ולא פחות מכך. ישנו חשש מהישגים וחוסר שביעות רצון אלה אם כן מדובר בשלמות מופתית (שלמעשה אינה מושגת לעולם).
- דפוס ביקורתיות – חוויה פנימית של ביקורת ושיפוט. בדרך כלל גדלנו בבתים ביקורתיים וההורים שלנו גם הם היו חשופים לילדות בבתים ביקורתיים.
- דפוס דחיינות – דחיינות היא ביטוי לקושי לסיים משימה מסוימת, בזמן שהוקצב לה. דחיינות היא דפוס התנהלות קבוע של דחיית משימות למועד מאוחר יותר, ללא סיבה ממשית. חלק מה "דחיינים" דוחים באופן כרוני מטלות יומיומיות בדרך כלל זה נובע מתחושה של חוסר יכולת, פרפקציוניזם, מוטיבציה נמוכה וסיבות רגשיות.
מה עושים בכדי לשנות את הדפוסים?
צעד ראשון:
לזהות את הדפוס על ידי התבוננות והקשבה לעצמינו, כל דבר שקורה לנו שוב ושוב בלי יכולת שליטה – הוא דפוס
צעד שני:
להבין את הכוונה החיובית של הדפוס, "להודות לו" על שהגן עלינו, לעבוד איתו עם המון חמלה וקבלה.
צעד שלישי:
הרצון לרצות זה אומר שהרצון שלנו להשתפר צריך להגיע ממקום חיובי של אהבה עצמית.
אז איזה דפוס התנהגות יש לכם ומהיכן נוצר? שתפו אותנו בתגובות
